במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Cancer Nursing, החוקרים ביקשו להבין את ההשפעה המתמשכת של תכנית טכנולוגית הכוללת הדרכה ותמיכה אישית וקבוצתית על דפוסי תסמינים בקרב שורדות סרטן שד ממוצא אסיאתי-אמריקאי.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 199 מטופלות וביצעו ניתוח גורמים חקרני (exploratory factor analysis) בקבוצת התערבות ובקבוצת ביקורת, במספר נקודת זמן: בתחילת המחקר וחודש ושלושה חודשים לאחר ההתערבות.
מתוצאות המחקר עולה כי מספר דפוסי התסמינים נשמר לאורך זמן, והתסמינים המשויכים לכל דפוס נותרו דומים בכל אחת מהקבוצות. בקבוצת הביקורת זוהו באבחון הראשוני דפוסים של תסמינים פסיכולוגיים, תסמיני עייפות, ותסמיני צוואר/ עור; לאחר חודש, דפוסים של תסמינים פסיכולוגיים, עייפות/ סחרחורת, ותסמיני צוואר/ עור; לאחר שלושה חודשים - דפוסים של תסמינים פסיכולוגיים, עייפות/ סחרחורת ותסמינים סומטיים.
בקבוצת ההתערבות זוהו תחילה דפוסים פסיכולוגיים, תסמיני צוואר, ותיאבון/ גרד. לאחר חודש - תסמינים סומטיים/ אנטי-כולינרגיים, תסמינים פסיכולוגיים/ מיניים, ותיאבון. לאחר שלושה חודשים - תסמינים פסיכולוגיים, תסמיני צוואר וגרד. בדפוס התסמינים הפסיכולוגיים ותסמיני הצוואר נמצאה חפיפה בין הקבוצות, עם תסמינים מרכזיים דומים: עצבנות, יובש בפה ושיעול.
החוקרים סיכמו כי השוני בין דפוסי התסמינים בקבוצות עשוי לנבוע מהשפעת ההתערבות הטכנולוגית, שכללה תמיכה והדרכה אישית/ קבוצתית אשר שינתה את מבנה הדפוסים לאורך הזמן. עם זאת, נדרשים מחקרים נוספים כדי להעריך באופן מבוסס את יעילות ההתערבות על דפוסי התסמינים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה